<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר זוטרא בר טוביה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
גרסי' בפ"א דמכות הל' היו שנים רואין אותו מחלון זה וכו' [ו' ע"ב]. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מניין לעדות מיוחדת שהיא פסולה פי' לעדות נפשות שנאמר לא יומת על פי עד אחד וכו'. תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין וכו'. עד אמר רב יהודא עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות דכתיב לא יומת על פי עד אחד בדיני נפשות הוא דלא אבל בדיני ממונות כשירה מתקיף לה רב חסדא בדיני נפשות תציל, פרש"י אם עדות מיוחדת בעלמ' כשירה ומצטרפי בדיני נפשות כששנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה כת אחת תצטרף עדות זו להיות כולן ככת אחת להציל את הזוממין ואת הנידון שתהא העדות בטילה דכיון דבעלמ' מצטרפת יש טעם כאן להצילו ורחמנא אמר והצילו העדה, משמע הכא דרב חסדא סבר דאין מצטרפת עדות מיוחדת אפילו לדיני ממונות ואעפ"י שאין כאן הכחשה דהא תרווייהו אמנה קמסהדי וזמן אחד. ורב יהודא מקרא גופא קא דייק דדוקא לעדות נפשות לא מצטרפא אבל לממון מצטרפת. והפ' נ"ל כך אמר רב יהודא עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות לרבנן דפליגי עליה דר' יהושע בן קרחה בפ' זה בורר [סנהדרין ל' ע"א] ואמרי דלעולם אין עדותו מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד בכה"ג כשירה דכיון דשניהן ראו כאחד כשירה דאי לאו דכת' רחמנא לעדות מיוחדת בדיני נפשות אלא בסתם הוה ממעיטנ' לכל עדות מיוחדת ואמינא דאחד דיני נפשות [ואחד] דיני ממונות פסול לעדות מיוחדת דהא כתיב בדיני ממונות והוא עד או ראה וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ואפקיה רחמנא בלשון חד למימרא עד דחזו תרווייהו כחד, היל' כיון דתנינן עד דחזו תרויהו כחד אימא עד דידעי דכל חד וחד חזא ביה בעדות ותרווייהו ידעי קמ"ל לא יומת על פי עד אחד דוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות מקיימינן לתרווייהו דהא חזו תרווייהו אע"ג דלא ידעי חד בחבריה. ואתקיף עליה רב חסדא כיון דעדיו דדיני ממונות ועידי דיני נפשות שווין בעדות משום דאפקיה רחמנא בלשון חד להני מיהת להציל בשנים רואים מחלון זה ושנים להציל (המוזמין) [הזוממין] והנדון, וסלקא בקושיא, מיהו רב יהודא גופיה סבירא ליה כר' יהושע בן קרחה ועדיפא מדר' יהושע בן קרחה כדאיתא התם בפ' זה בורר אמר רב יהודא עדות המכחשת זה את זה בבדיקות כשירה בדיני ממונות ואמר רבה [שם ל' ע"ב] מסתברא מילתיה דרב יהודא באחד אומר בארנקי שחורה ואחד אומר בארנקי לבנה אבל אחד אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן אין מצטרפי, ומדלא מסיים רבה למילתיה והאלקים אמר רב יהודא אפילו אחד אומ' מנה שחורה ואחד אומ' מנה לבן ש"מ דפשיטא ליה לרבה דדוקא בהכחשה ארנקי אמרה ולא הכחשה דמנה ונהרדעי אמרי אפילו אחד אומ' מנה שחור ואחד אומ' מנה לבן אמרה רב יהודא למילתיה, וליכא לפרושי דנהרדעי פליגי אדרב יהודא וסבירא להו דרב יהודא אמרה למילתיה כרבה, דהא מסקינן התם כמאן כר' יהושע בן קרחה אימור דאמר ר' יהושע בן קרחה היכא דלא מכחשי אהדדי היכא דמכחשי אהדדי מי אמר, ומסקנא אלא הוא דאמר כהאי תנא דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו' מדקמסיק אלא הוא דאמר כרשב"א ולא מסיק אלא אינהו דאמור כרשב"א ש"מ דאדרב יהודה קאי וכדמפרשי נהרדעי למילתיה, דהכי נמי אסקינן בחזקת הבתים [ב"ב מ"א ע"א] דרב יהודה עבד עובדא כרשב"א, דה"ג התם בהל' כל חזקה שאין עמה טענה רב כהנא שקל בדקא בארעיה אזל אהדר גודא בארעא דחבריה אתא לקמיה דרב יהודא אייתי סהדי חד אמר עייל תרתי אוציאתא וחד אמר עייל תלת, א"ל זיל אהדר תרתי מגו תלת כמאן כרשב"א [וכו'] מייתינא איגרתא ממערבא דלית הילכתא כוותיה וא"ל לכי תייתי, אלמא דעבד רב יהודא כנהרדעאי דמפרשי למילתיה, ואע"ג דעדיפא מדר' יהושע בן קרחה. ותימא דלא מקשי לרבה מיהא, וכולהו אמוראי היינו כר' יהושע בן קרחה, רב נחמן קאי כותיה כדמסיק בחזקת הבתים בגמר' ראשונה הל' זה אומר של אבותי [ב"ב ל"א ע"ב], ומסיק הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא ואמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן אסקינין ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ומסקנא [ל"ב ע"א] אמר רב אשי לזילותא דבי דינא כ"ע לא פליגי דלא חיישינן והכא במצטרפת לעדותן קמיפלגי כר' יהושע בן קרחה, ובמסקנא דפ"ב דכתובות [כ"ו ע"ב] דאמר רשב"ג מש"ר אלעזר בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד עבד עובדא דהיינו כר' יהושע בן קרחה, והכי נמי מסקינן בגט פשוט הל' גט פשוט עדיו שנים [ב"ב קס"ה ע"ב] דשלחו חברייה לר' ירמיה דמס[י]ק דאהדר להו כר' יהושע בן קרחה, השתא לפי ענ' דעת' לא קשה מידי בכולה שמעתא דרב יהודא אליבא דרבנן בני פלוגתא דר' יהושע בן קרחה אמרה למילתיה ואהדר ליה רב חסדא ועלתה בקשיא, מיהו אינהו כר' יהושע בן קרחה סבירא להו.
